לשבור את כבלי השתיקה

נשים מספרות

דבר חשוב, מסעיר ומטריד גם יחד מתרחש בשבועות האחרונים בתקשורת ובמדיה החברתית. אחת אחר אחת קמות נשים אמיצות ומספרות על התקיפות וההטרדות המיניות שספגו במהלך חייהן. תחילה היה טפטוף, אחר כך זרזיף, אחר כך נחל ולבסוף נהר של סיפורים. נהר של סיפורים שאישש אמת עצובה. אין כמעט אישה בקרבנו שלא חוותה הטרדה, תקיפה או אלימות מינית כלשהי.

יש משהו משחרר ומכאיב בלקרוא את העדויות הללו. משחרר, כי הנה נשבר קשר של שתיקה, ומכאיב, כי העדויות הללו מעירות בגוף ובזיכרון כל מגע כפוי, אלים ומקפיא דם, כל תחושה של כאב, גועל, פחד ובושה.

לפני שנים, חזרתי בערב מוצאי שבת מבילוי במרכז העיר. גרתי אז עם דניאל שהיה אז בן חמש בבית ישן בקצה סמטא קטנה, פנייה כמעט בלתי נראית מרחוב יפו. הייתי בדרך הביתה, נושאת את דניאל הישן על ידיי. רחוב יפו היה הומה אדם. כשפנינו לסמטא, הבחנתי בו. אי אפשר לטעות בהם, בעוקבים אחרייך. מאט כשאת מאיטה, מאיץ כשאת מאיצה. הופך את ההליכה ברחוב, בדרך הביתה, לחוויה של חוסר ביטחון עמוק.

הסתובבתי לראותו ובחושך ראיתי שהוא מחייך. חסרת נשימה כמעט, מלאת זעם, התחלתי לצעוק, שכל הרחוב יישמע, שכל האורות בחלונות יידלקו. צעקתי שיעוף משם, שיפסיק ללכת אחרינו, שאני אצעק עד שכל הרחוב יישמע ויירד. הוא פנה והלך. ואני ידעתי שכל צעקה שצעקתי שם הייתה במקום כל רגע של שיתוק ושתיקה שידעתי בחיי כאשר מישהו פלש באלימות וללא הזמנה למרחב הפרטי שהוא אני, שהוא הגוף שלי.

גם לי, כמו לנשים רבות, רבות מדי, יש סיפורים כאלה, שמורים באיזו מגירה, עדיף עמוק עמוק באיזה ארון. כי די, זה עבר, והכי טוב לנסות לשכוח וללכת הלאה.

אבל הסיפורים הללו מצמיחים לנו שדים מפחידים בנשמה. הם מעיבים על החדווה ששמורה לנו בקרבה שמתוך בחירה. הם מערערים איזו תחושת ביטחון בסיסית וחיונית שאמורה להיות לנו בגופנו.

וכשאנו מספרות אותם, את הסיפורים הללו, אנחנו משחררות לא רק את עצמנו, אלא גם נשים אחרות. אנחנו מספרות איך נראה העולם דרך העיניים שלנו ואיך היינו רוצות שייראה.

חשוב שכולם/ן יקשיבו לסיפורים האלה. חשוב שגברים יקשיבו לסיפורים הללו. חשוב שגברים שמוקירים ואוהבים נשים יקשיבו לסיפורים הללו. כי אם נשים רבות כל כך חוות אלימות מינית בצורות שונות, הרי שיש גברים רבים מאוד שזה משפיע עליהם ונוגע להם, נוגע להם, ולא, לא כתוקפנים, אלא כאבות, בני זוג, אחים, וכן, גם כקורבנות של אלימות.

חשוב שגברים יקשיבו לסיפורים האלה כי רק ביחד אפשר להילחם באלימות. כי שינוי מתחיל כאשר השתיקה נשברת ונפתחים מעגלים של הקשבה אחרת.

 chase the demon away 001

לגרש את השד באש הסיפור

"מעילים עשויים ממילים"

“And I continue to spin, and weave, and toss those coats made of words to the air – hoping that someday, somewhere, they will set someone free (358).”[1]

"ואני ממשיכה לטוות ולארוג ולהשליך מעילים עשויים ממילים לחלל האוויר – בתקווה שיום אחד, במקום כלשהו, הם ישלחו מישהי/ו לחופשי" (טרי ווינדלינג)

טרי ווינדלינג, ציירת וסופרת, כותבת כי סיפורי העם והאגדה – ודווקא אלה העוסקים באלימות נוראה נגד ילדים ונשים – היו מקור לריפוי בעבורה. הם עזרו לה להבין את אשר עבר עליה, נתנו שם לפגיעה, לאלימות, לטקסי המעבר והמבחן שעברה.

סיפורי עם ואגדה עמוסים באלימות, באכזריות, באי צדק, וגם, בקסם, בניצחון הטוב על הרוע ובסוף טוב של אגדות. הם נוראים ואמביוולנטיים ומטרידים, וגם, מרתקים ומרגשים,  כמו החיים שלנו, כבני ובנות אנוש.

למשל, הסיפור על שלושת העורבים.

אני זוכרת מילדותי את הסיפור הזה, על הנסיכה ואחיה, שמלכה מרושעת, אמם החורגת, הטילה עליהם כישוף והפכה אותם לציפורים. כדי להסיר את הכישוף הנורא, נאלצה האחות לנדור נדר של שתיקה ולטוות לאחיה מעילים עשויים מעלי סרפד דוקרניים. באצבעות זבות מדם ושפתיים חשוקות, טוותה האחות את המעילים, וכאשר הושלם האחרון שבהם, השליכה אותם אל אחיה, וכך הוסר סוף סוף הכישוף. הנה הוא הסיפור, בביצועו הנפלא של ג'ון הארט, ה-storyteller

http://www.tvmuse.eu/tv-shows/Jim-Hensons-The-Storyteller_378/season_1/episode_6/

כמו הרבה מאוד סיפורי עם ואגדה, זהו סיפור יפה מאוד ומטריד מאוד. סיפור שעשוי מהחומרים המוכרים לנו מסיפורי עם: מלך רופס ונעדר, מלכה מרשעת, נסיכים ונסיכה אחת מתוקה וסובלת. תמיד סובלת. סובלת אבל בשקט.

הוא סיפור מטריד על שתיקה כפויה.

הוא סיפור על שתיקה והקרבה הנקנות באיומים.

הוא סיפור מטריד על התעללות של אישה מבוגרת באישה צעירה.

הוא סיפור מטריד על חוסר נכונות לחלוק כוח, פריבילגיה ומשאבים.

הוא סיפור מטריד כי הוא יוצר פיצול של דמות האישה לשני קטבים מנוגדים: מכשפה חמדנית, כוחנית ומרושעת, או עלמה צייתנית, מתוקה ונכונה לסבל. יתרה מזאת, הוא מעביר מסר שנשים אקטיביות הן בהכרח מרושעות, ונשים פסיביות, הן טובות ומסורות.

אבל בסיפורי עם יש תמיד יותר רבדים ממה שנדמה לנו תחילה ולכן הם דרך טובה להתחיל שיחה על סוגיות מטרידות: על התעללות של הורים בילדים/ות, על דמויות של נשים ודמויות של גברים, על אקטיביזם ומנהיגות של נשים, על יחסים בין נשים ועל יחסים בין נשים וגברים. על שתיקה ועל השתקה.

למספרי/ות סיפורים יש תפקיד; להטריד את השקט, להפר את השתיקה. בין אם שתיקה נכפית עלינו באיומים ובין אם אנו כופות/ים אותה על עצמנו; מתוך בושה, מתוך פחד או כדי להגן על עצמנו או אחרים/ות; כדי לא להסתבך, כדי לא לקלקל יחסים. ולפעמים אנחנו שותקות/ים כי אין מי שיקשיב.

לפעמים, הדרך הטובה ביותר לשלח את עצמנו או מישהו/י לחופשי היא לספר סיפור. לפרום את סבך הבושה.

breakfree

 ציור: לשבור את כבלי השתיקה. דניאל גורי דה-לימא


[1] Windling, Terri. “Transformations.” Mirror, Mirror on the Wall: Women Writers Explore Their Favorite Fairy Tales. Ed. Kate Bernheimer. New York: Anchor Books, 2002. 350-358.

אודות Hamutal Gouri

יועצת ומנחה לשינוי חברתי. מנהלת קרן דפנה - נשים מחוללות יחד שינוי - מספרת סיפורים המאמינה ששינוי מתחיל במקום בו השתיקה נשברת. Consultant, trainer and storyteller for Social Change; Executive Director of the Dafna Fund - Women Collaborating for Change. Believes that change begins when silence is broken
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על לשבור את כבלי השתיקה

  1. דפנה אבן ליכוב הגיב:

    חמוטל,
    תודה על הכתיבה שלך, שמזמינה אותנו להתחבר לעצמנו (ולאחרות), למקומות עמוקים כל כך ש"מליון שנה" המחשבות לא ביקרו בהם, אבל התחושות נשארו. קסומה בעיניי הבחירה במוטיב של האריגה ואח"כ של הפרימה.

  2. سماح סמאח הגיב:

    יפה מאד חמוטל ומעורר השראה ,בואי נתחיל לספר את הסיפור האחר ,הצודק המאוזן החכם והפמיניסטי שלנו. אני אישית בסיפורי עם פלסטיניים התחלתי את המסע!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s