ימי סתיו: בקשת סליחה אחת גדולה, חשבונות פתוחים וגעגוע אחד

סתיו. איזו עונה פיוטית. אפילו אם נודה שאצלנו הסתיו הוא לא ממש עונה הרי שקשה לנו לוותר על מה שאמור לבוא עם הסתיו: תוגה קלה, עצים בשלכת ותחושה של מעבר. ורגעי מעבר דורשים מאתנו להניח לאשר היה ולתהות על העתיד לבוא. אלה רגעים שנמזגים בהם יחד אי שקט, אי נחת וגם תחושה של התרגשות וציפייה.

במובן זה, יום כיפור הוא מועד של סתיו. גם כאשר שורר בו חמסין, אין בו דבר מהקלילות הבלתי מחייבת של הקיץ. יש בו הזמנה להרהור וחשבון נפש; בקשת סליחה ומחילה. יש בו הזדמנות להניח לאשר היה ולהבטיח הבטחות חדשות.

אז לכבוד הסתיו, הנה רשימה חלקית של סליחות, חשבונות פתוחים וגעגוע אחד.

בקשת סליחה אחת גדולה

תמונות של גופות של פעוטות שנשטפו אל החוף אחרי שטבעו בים בחיפוש נואש אחרי חוף מבטחים. תמונות של אב שמחבק אליו בבכי את גופות בנותיו הרכות וממאן להיפרד. תמונות של הרס נורא וחורבן ומיליוני א/נשים ללא בית. אלפי תמונות שמראות את הזוועה בעירומה הנורא. אנשים טובים שמסייעים לפליטים ברי המזל שמצאו מקלט זמני. גילויים נדירים של נדיבות ואנושיות.

אבל בסופו של דבר אף אחד לא עושה דבר כדי להפסיק את טבח העם בסוריה. מיליוני מילים נכתבו בחדשות, בניירות עמדה ותכניות אסטרטגיות וניתוחים מושכלים בנושא “הסוגיה הסורית”.

אבל בסופו של דבר אף אחד לא עשה דבר כדי להפסיק את טבח העם בסוריה.

במקרה הטוב, אנחנו לא מסבים מבט מתמונות הזוועה. במקרה הרע, אנחנו מתעלמים מהן.

על הסובלנות האיומה שפיתחנו מול סבל אנושי אנחנו צריכים לבקש סליחה. וכשזה כבר יהיה מאוחר מדי, ההיסטוריה לא תמחל לנו. ובצדק.

חשבונות פתוחים

רוח העידן החדש השורה על הכל דורשת מאתנו לשחרר; להרפות את האחיזה שלנו בכעסים, עלבונות וחשבונות ישנים. בתמורה, מבטיחים לנו, נחוש הקלה גדולה ותחושה טובה השמורה לגילויי גדלות נפש.

אבל זה באמת טוב להרפות;  לסלוח באמת, להשליך מטענים מיותרים של זיכרונות מייסרים שסתם תופסים לנו מקום. סליחה מעומק הלב לאלה שפגעו בנו באמת כאשר היא באה בזמן הנכון לנו, משחררת גם אותנו מלשאת את עול הכאב, הכעס והעלבון. אם לא כן, אלה ממשיכים לכרסם בנו ולערער אותנו.

קל יותר למחול על חולשות אנוש שתמיד נוכל לזהות גם בעצמנו; כמו רגעים של עיוורון, נרקסיזם, יוהרה, אטימות וחוסר רגישות.

ויש דברים שקשה מאוד לסלוח עליהם.

קשה לסלוח כשאין בקשת סליחה.

אי אפשר לסלוח כשהאמת עדיין לא נאמרה.

אי אפשר להניח למשהו שעדיין מכאיב וגורם נזק.

ויש עדיין חשבונות פתוחים. אישיים ופוליטיים.

והמחילה והפיוס עוד מחכים לאמת שצריכה להיאמר. לדברי אמת שצריכים להיאמר לנשים, גברים, ילדים וילדות כדי שפצעיהם יתחילו להחלים.

וגעגוע אחד

“חתולי מקס המטורף” היה בובת בד קטנה ופשוטה, מין הכלאה בין דוב פנדה לחתול. זכיתי בו ביריד רחוב בעיר קסומה ורחוקה בברזיל בקיץ 1986. שמרתי אותו כל השנים. הוא היה מקור לגאווה; עובד הדוכן ביריד מסר אותו לידיי כשהוא מתקשה להסתיר את הפתעתו. גם אני תוהה מדי פעם איך הצלחתי להפיל ברעש גדול את מגדל קופסאות הפח הריקות ביד רועדת, עין בלתי מכוונת בעליל וכדור סמרטוטים שנורה מתוך תותח צעצוע.

את שמו ואישיותו הוא קיבל כמה שנים לאחר מכן, כאשר מסרתי אותו במתנה לבני בכורי. לחתולי מקס המטורף היה מבטא ארגנטיני כבד, מזג רתחני, טקט של משאית ולב של זהב. הוא ידע לחלץ חיוך, להצחיק ולנהל שיחות נפש. בקיצור, הוא היה מה שכל ילד וילדה בעולם זקוקים לו; חבר נפש חצי דמיוני או גרסה מצחיקה, מטורפת, משולחת רסן ואפקטיבית יותר של אמא.

חשבתי עליו הבוקר כאשר בתי הצעירה ואני טיילנו עם הכלבים ודמיינו יחד ובקול רם את השיחות שהם מנהלים ביניהם. אחרי שהיא הגיעה לבית הספר ואני שבתי לעיסוקיי המבוגרים, זכרתי כמה חשוב לדמיין שכלבים משוחחים ביניהם וצוחקים על האנשים המשונים שחיים אתם. חשבתי על חתולי מקס שהיה סוג של אלטר-אגו שלי.

שמרתי על חתולי מקס המטורף כמעט 30 שנה ואז הוא אבד. אני עדיין מתגעגעת אליו לפעמים.

ששנת תשע”ז תהיה טובה אליכן ואליכם. שנזכה להרבות טוב. כמה שאפשר.

שנה חדשה. איור: דניאל גורי דה לימא

מאת: Hamutal Gouri

מייסדת ומנהלת consult4good, חוקרת תרבות, מרצה ומנחה ומספרת סיפורים לשינוי חברתי. Founding Director, Consult4good & Impact Storytelling. Believes that change begins when silence is broken הצג פוסטים מאת Hamutal Gouri