המלך על המרפסת או "זו לא הבעיה שלנו"

עבודה לשינוי חברתי היא מלאכה של אהבה. ושל סבלנות. ולפעמים גם של זעם קדוש ותסכול. אבל בסופו של דבר זה חוזר לאהבה וסבלנות. עבודה לשינוי חברתי זה גם לדעת לדאוג לעצמנו ולאחרים/ות, שלא נישחק יתר המידה, שלא נאבד את הניצוץ, את התשוקה ואת האמונה ביכולת לשנות.

עבודה מתמשכת לשינוי חברתי היא גם בחירה מרצון ומדעת לפעול לא פעם מהשוליים; להתעקש לעשות ולדבר על נושאים שלא חשובים לאף אחד, או להיפך, שליותר מדי א/נשים עם יותר מדי כוח אין שום עניין שהסדר הרדום של הדברים יופר.

בשבילי, עבודה לשינוי חברתי היא גם חיפוש מתמיד אחרי סיפורי העומק שחותרים תחת מאמצי השינוי, כמו גם הסיפורים שיעוררו השראה ויעניקו כוח להמשיך. רוב הזמן אני מתעקשת לשמור על רוח חיובית, כמעט דביקה לפעמים. ברגעים הקשים, כשאין מספיק קסם או כוח, הסיפורים מחזירים לי את המיקוד. ויותר מהסיפורים, אלה הא/נשים שחלקו עמי את הסיפורים שמחזירים אותי לאיזון, שמזכירים לי שהמסע הזה לשינוי לא נועד לרכי לבב, למפונקים, או למחפשים סיפוקים מהירים.

ועוד, עבודה לשינוי חברתי עמוק ומשמעותי פירושה לחפש תמיד את הקשר בין סוגיות; להתחקות אחר בעיה עד לשורש, עד למקום בו מתגלה המקור שלה, בו היא חוברת לבעיות אחרות, לעוולות חברתיות ופוליטיות אחרות.

מאחר שהגעתי לגיל בו חשוב מאוד לשמור על הבריאות, הגופנית והנפשית גם יחד, אני מתרגלת, כפי שציינתי קודם לכן חשיבה חיובית. רוב הזמן זה ממש עובד, אבל יש דברים שמאיימים לקרוע את שלמת החיוביות שאני מקפידה להתעטף בה. אחד מהם הוא מה שאני מכנה: The two wrongs make a right principle או עיקרון שתי העוולות המקזזות זו את זו. העיקרון הזה מופעל תדיר כדי להדוף עובדות על עוולות שהן – איך לומר את זה – "לא הבעיה שלי", כלומר, עוולות שגורמות סבל למישהו אחר, אבל לא לי. "זה לא הבעיה שלנו" הוא אחד מסיפורי העומק שחוסמים תהליכי שינוי חברתי; כי כדי לחולל שינוי צריך הרבה א/נשים שאכפת להם/ן.

TWO WRONGS

אז איך עובד עיקרון העוולות המקזזות זו את זו? נורא פשוט, הנה שתי דוגמאות:

"ביבי הסית נגד הערבים? ומה יש לך להגיד על חצרוני"? (ובמילים אחרות, לא באמת אכפת לי משיח הסתה, כל עוד הוא לא פוגע בי)

"יש אפליה נגד נשים בישראל? ומה יש לך להגיד על מצבן של נשים בסוריה או בסעודיה"? (כן, כי מהנשים בסוריה ממש אכפת לך, ובגלל זה אין לך זמן לדאוג בקשר לאי שוויון מגדרי בישראל)

אני יכולה להמשיך, אבל נדמה לי שהבנתם/ן איך העיקרון הזה עובד. מוזמנים/ות להוסיף את הדוגמאות החביבות עליכם/ן.

אבל החיפוש אחר השורש של עיקרון העוולות המקזזות זו את זו מוביל בסופו של דבר אל פרקטיקות המוכרות לנו היטב; מי ביקש "הפרד ומשול" ולא קיבל? מי חיפשה שיסוי של קהילות מודרות זו נגד זו ולא מצאה? בסוף נקבל איזו התנצלות מדומה בחצי פה ואיזו אמירה חסרת משמעות על "הגיע הזמן לאחות את הקרעים", כי הרי "זו לא באמת הבעיה שלנו".

"זו לא הבעיה שלנו". כך נקרא הסיפור שנפל בחיקי כפרי בשל בעזרת חברים/ות נהדרים/ות ברשת, כאשר ביקשתי את עזרתם/ן למצוא סיפור שמדגים את העיקרון ששתי עוולות אף פעם לא מייצרות משהו חיובי.

זהו סיפור על מלך אחד המתבונן על ממלכתו ממרום המרפסת, בעודו נוגס בהנאה בפריכית אורז בדבש. טיפת דבש ניגרת ונופלת ברחוב, אך המלך אינו חושב שעליו לנקות אותה, כי הרי "זו לא הבעיה שלנו". טיפת הדבש האחת גורמת בסופו של דבר למלחמת אחים איומה, להרס ולחורבן, כי המלך חשב שהבעיות שעוררה טיפת הדבש שלו פשוט יחסלו זו את רעותה. זהו סיפור על אטימות שלטונית, על "הפרד ומשול", ועל עוולות שמעולם אינן מקזזות זו את זו.

kingהמלך שלא הטריח את עצמו. איור: דניאל גורי-דה לימא

וזהו. לא עוד מילה של פרשנות. צריך לתת לסיפורים לעשות את העבודה שלהם. באהבה ובסבלנות. את הסיפור המלא אפשר לקרוא כאן, בבלוג של שחרזדה: http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=1784094&skip=1

 

אודות Hamutal Gouri

יועצת ומנחה לשינוי חברתי. מנהלת קרן דפנה - נשים מחוללות יחד שינוי - מספרת סיפורים המאמינה ששינוי מתחיל במקום בו השתיקה נשברת. Consultant, trainer and storyteller for Social Change; Executive Director of the Dafna Fund - Women Collaborating for Change. Believes that change begins when silence is broken
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על המלך על המרפסת או "זו לא הבעיה שלנו"

  1. נורית השמשוני יפה הגיב:

    אהבתי, ומייד מכניסה לשימוש… חג שמח.

  2. גוני ריבלין-צור הגיב:

    כל כך נכון וכל כך רלוונטי לכאן ולעכשיו של כולנו. צדקת חמוטל, אין כל צורך בפרשנות, רק על כמה הרבה דוגמאות
    אפשר להביא מהיומיום שלנו. מההשפלות במחסומים יעד מות ילדים במחסנים. ורק לצורך הנחמה – אני "מתה" על האיורים של דניאל. תודה לשניכם. גוני ריבלין-צור

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s